לכל אחת מאיתנו יש בפנים ילדה קטנה. היא זו שלמדה, מזמן, מה צריך לעשות כדי לקבל אהבה. אולי היא למדה שצריך להיות טובה, אולי שצריך להצטיין, אולי שעדיף לא להפריע. וגם היום, כשאנחנו נשים בוגרות עם חיים ואחריות, הילדה הזו עדיין שם, ולפעמים היא עדיין מחכה לאותו משפט שלא תמיד קיבלה: את מספיקה בדיוק כמו שאת.
ביטחון עצמי, בניגוד למה שנדמה, לא נולד מהישגים. אפשר להיות מאוד מוצלחת ועדיין להרגיש בפנים שהכל תלוי בחוט. כי ביטחון אמיתי הוא לא תחושה שאני מושלמת, אלא תחושה שמותר לי להיות אני, גם כשאני לא מושלמת.
למה זה נבנה כל כך מוקדם
בשנים הראשונות של החיים אנחנו סופגות מסרים על עצמנו הרבה לפני שיש לנו כלים לסנן אותם. מבט, טון של קול, השוואה קטנה, רגע שבו הרגשנו שלא ראו אותנו. הילדה לא ידעה להגיד "זו רק דעה אחת". היא פשוט הסיקה מסקנה: כדי להיות בסדר, אני צריכה להיות אחרת ממה שאני. והמסקנה הזו נשארה, גם כשגדלנו.
הבשורה הטובה היא שמה שנבנה, אפשר גם לבנות מחדש. לא על ידי מחיקה של העבר, אלא על ידי מתן חוויה חדשה בהווה. אנחנו יכולות להיות היום המבוגרת שהילדה הזו הייתה צריכה.
ביטחון נבנה ברגעים קטנים
אנחנו מחכות לפעמים לרגע גדול שישנה הכל. תובנה, טיפול, החלטה דרמטית. אבל ערך עצמי נבנה דווקא בקטן. בכל פעם שאת בוחרת בעצמך, מדברת אל עצמך ברוך, מרשה לעצמך לטעות בלי להעניש, את נותנת לילדה שבפנים הוכחה קטנה שהיא בטוחה. שאפשר להיות לא מושלמת ועדיין אהובה. אלה הרגעים שמצטברים לתחושה אחרת לגמרי.
הצעד הקטן שלך
חשבי על משפט אחד שהיית רוצה שיגידו לך כשהיית קטנה. אולי "אני גאה בך", אולי "את לא צריכה להתאמץ כדי שיאהבו אותך". כתבי אותו, והפעם אמרי אותו לעצמך. הילדה שבפנים עדיין מקשיבה.
זה לא ימחק בבת אחת שנים של ספק, אבל זו התחלה של שיחה חדשה עם עצמך. ולאט לאט, ככל שהמשפטים הרכים יתרבו, הילדה שבפנים תרגיש קצת יותר בטוחה, וגם את, האישה הבוגרת, תרגישי קצת יותר בבית בתוך עצמך.